<h1>ארחות חיים הלכ' פדיון בכורות סימן ג'</h1>
<h2>דף קלד.</h2>
מי שהוא ספק אם חייב בפדיה אם לאו פטור שהמוציא מחברו עליו הראיה. מת האב קודם שיפדה בנו בין בתוך שלשים בין לאחר שלשים נכסי האב חייבין החמש סלעים בין שחלקו האחין בין שלא חלקו לפי שחוב הוא זה לכהן על הנכסים. וכתב הר"ף ז"ל ונהגו העולם לתת בכור לכהן ואחר כך פודהו מיהו אין צריך כי אפילו בעיר אחרת שאין הבכור שם יוכל לפדותו ע"כ.
<h2>דף קלה:</h2>
ופטר רחם של בהמה כך הוא דינו. כ' הר"י מקורביל ז"ל חייב אדם לתת בכור בהמה טהורה לכהן שנאמר באדם לי (יהיו) [הוא] ודוקא (בולד) [בבהמה] שכולה של ישראל אבל יש שותפות לגוי באם או בולד פטור. וכשמקנין אותו לאחרים טוב שיקנו אחד מאיברי האם ואחד מאיברי הולד ובאותן שנעשים טרפה כמו הראש והריאה ומקנין לו בכסף ובמשיכה בשניהם לצאת ידי כולן. וביאר הר"ף ז"ל ומשיכה שימשכנו הגוי לסימטא או לחצירו או יקנה לו (הגוי) [הישראל] חדר אחד או מקום אחר מיוחד (מן הגוי וימשכנו) [להגוי וינעל העכו"ם ויפתח ואח"כ ימשכנו] לאותו מקום. עכ"ל (ובכסף במשיכה לצאת ידי כולן) ואין לנו עונש בזה שאין אנו בקיאין להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם וטוב לעשות כמו שפרשתי.
